ויליאם מקינלי

היריות בהיכל המוזיקה

ביריד הממלכתי בבאפלו, ניו יורק, בספטמבר 1901, עמד נשיא ארצות הברית וקיבל את פני הציבור בחיוך ובלחיצות ידיים חמות. ויליאם מקינלי, שהוביל את ארצו לעידן חדש של שגשוג כלכלי והרחבה טריטוריאלית, הרגיש בטוח מוקף בעמו. אך בתוך התור עמד אדם צעיר עם יד חבושה שהסתירה אקדח. כשהנשיא הושיט את ידו, נורו שתי יריות שקטעו את חייו בשיא תפארתו. החרטה הגדולה של מקינלי בשעותיו האחרונות הייתה ההבנה כי למרות כל מאמציו לבנות אומה מאוחדת ובטוחה, האלימות הפוליטית הגיעה גם אליו, והבחירה שלו לסרב לאבטחה כבדה עלתה לו בחייו.

מלחמת ארה"ב-ספרד והאימפריה

מקינלי הוביל את ארצות הברית לניצחון מהיר ומכריע על ספרד ב-1898. כתוצאה מהמלחמה, רכשה ארה"ב את הפיליפינים, פורטו ריקו וגואם, והפכה למעצמה עולמית בעלת השפעה גלובלית. הוא הנהיג מדיניות של מכסי מגן גבוהים (מכסי מקינלי) שייצבו את הכלכלה האמריקאית והביאו לתקופת פריחה ושגשוג.

ההתנקשות בבאפלו

ב-6 בספטמבר 1901, נורה מקינלי על ידי ליאון צ'ולגוש, אנרכיסט שראה בנשיא סמל לעריצות המעמד העשיר. מקינלי הובהל לבית החולים ועבר ניתוח חירום. במהלך שמונת הימים שבהם נאבק על חייו, הוא הפגין אצילות נפש מדהימה, ביקש משומריו שלא לפגוע במתנקש וקרא לאשתו החולה לצדו.

החרטה על היעדר האבטחה

מקינלי סירב לאורך כל כהונתו לאבטחה צמודה וכבדה, בטענה שנשיא אמריקאי צריך להיות נגיש לעמו ללא מחיצות של פחד. הוא התחרט בשכיבתו על ערש דווי על כך שזלזל באזהרות שירות הביטחון שלו, טעות שהותירה את המדינה במשבר עמוק ואת אשתו האהובה אידה, שהייתה תלויה בו לחלוטין בשל מחלתה, לבדה ללא הגנה.

המורשת והנשיאות החדשה

מקינלי הלך לעולמו ב-14 בספטמבר 1901. מותו סלל את הדרך לעלייתו של סגנו הכריזמטי, תיאודור רוזוולט, שהוביל את ארה"ב להעידן הפרוגרסיבי. מורשתו של מקינלי היא של נשיא שעיצב את תחילת המאה האמריקאית והביא יציבות לכלכלה, אך נזכר גם בזכות מותו הטרגי שהדגיש את פגיעותם של מנהיגי העולם מול האלימות הפוליטית.